סרג' נ' יעוץ ניהול והשקעות בע"מ

החלטה

במהלך הדיון שנערך היום בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט, הושגה הסכמה בין כל הצדדים הנוגעים בדבר בכל הנוגע למקום החנייה החלופי שיועמד לרשות המבקש, ובכך התייתר הצורך לקיים דיון בבקשה גופא. כל שנותר על הפרק הוא להכריע בשאלה האם ראוי לחייב את המשיבה 1 בהוצאות הבקשה או שמא ראוי לחייב דווקא את המבקש בהוצאותיה של המשיבה 1.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בענין זה ועיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי במסגרת הבקשה והתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להשית את הוצאות הבקשה על המשיבה 1. טעמו של דבר הוא שהמשיבה 1 אכן מנעה מהמבקש להשתמש במקום החנייה הזמני המוסכם על פי פסק הדין מיום 21.12.2006, ומקום החנייה החלופי והייחודי שהוצע למבקש כתחליף למקום החנייה הזמני, היה טעון הסכמה של צדדים נוספים, הם המשיבים 2- 4, שהושגה רק לאחר הגשת הבקשה. יצויין כי הואיל ומדובר במקום חניה ייחודי, נדרשה גם הסכמה של המשיבים 2- 4, שניתנה כאמור רק לאחר הגשת הבקשה, ולא היה די בהסכמת המשיבים 5- 7 שניתנה עוד קודם להגשת הבקשה. מכאן שהיתה הצדקה להגשת הבקשה ורק הגשתה היא שגרמה בסופו של דבר להשגת הסדר הפשרה.

נתתי דעתי לטענותיה של המשיבה 1 על כך שמלכתחילה לא היתה כל יריבות קניינית בינה לבין המבקש, אלא שטענה זו אינה רלבנטית לאחר פסק הדין מיום 21.12.2006, שכן פסק הדין קבע הסדר מסויים בנוגע למקום החניה הזמני והמשיבה 1 היא שגרמה להפרתו (גם אם לטענתה, היא נאלצה לעשות כן לנוכח הפרות של המשיבים האחרים כלפיה).

מאידך, ראוי להתחשב בעת קביעת סכום ההוצאות בכך שבסופו של דבר לא נערך כל דיון בבקשה שכן הסכמת הצדדים כולם ניתנה בתחילת הדיון, ולכן ראוי להעמיד את ההוצאות על הצד הנמוך.

לפיכך, המשיבה 1 תשלם למבקש את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: